כניסה למים בשבת עם בגד ים

תשובה:

לא יכנס למים בבגד ים העשוי מבד אלא רק בבגד ים העשוי מסיבים סינטטיים ויראה שהבגד ים נקי.

הנכנס למים בשבת יזהר באיסור ליבון שיש בלבישת בגד ים, כיון ששריית בגד במים הוא איסור תורה שעליו נאמר ’שרייתו זו הוא ליבונו’. ואכן אין הדבר מוסכם שכבר חלקו רבותינו הראשונים אם דין זה נאמר על כל בגד או רק על בגד שיש עליו לכלוך (ראה כל זה בטור ושו״ע סימן שב ס״ט וסיכום שיטות הראשונים שם בב״י). ולפי דברי המחמירים שבכל בגד נאמר איסור שרייתו זהו כיבוסו (רשב״ם ור״ת) אין להיכנס בבגד ים אלא א״כ הוא עשוי מניילון שאז אין המים נבלעים בו כלל ואין בו איסור. אולם ישנם הסוברים שאין איסור אלא בבגד מלוכלך (סמ״ג, ספר התרומה, הר״ן והרא״ש) ולכן רשאי להיכנס למים בבגד ים נקי.
וחידש הריב״א שלדעת אלו שאסרו רק בבגד מלוכלך היינו בלכלוך ממש וכגון צואה וכדומה אבל אם רק נתלכלכו מעט וכגון במי רגליים אין איסור לשרות בגד כזה, אלא שלמעשה נראה מדברי המשנה ברורה (סי’ שב ס״ק מג) שיש לאסור בכל לכלוך שהרי הוא אסר אפילו ברוק בעלמא.
ובביאור הלכה (ד״ה שיש) הביא בשם האליהו רבה שדעת רוב הראשונים להקל לשרות בגד נקי, ומכל מקום כיון שיש כמה ראשונים שמחמירין בזה בודאי שיש לחוש ולהחמיר באיסור תורה.
גם הרמ״א הביא את שני הדיעות בהגהותיו, ובדיעה ראשונה כתב לאסור רק בבגד מלוכלך ואחר כן כתב שיש אוסרים בכל ענין ונראה שכך הכריע למעשה.
ודעת השולחן ערוך אינה ברורה כיון שכתב דברים סותרים, שכאן בסימן ש״ב ס״ט אסר לשרות רק בגד מלוכלך וכתב: ״בגד שיש עליו לכלוך אסור אפילו לשכשכו דזהו כבוסו״. וכן בסימן שיט סעיף טז כתב: ״מים שיש בהם תולעים מותר לשתותן על ידי מפה בשבת״, והסביר המשנה ברורה (ס״ק נט) שאין בזה משום איסור מלבן כיון שאין המפה מלוכלכת.
לעומת זאת כתב השו״ע שם (סעיף י) שאין לסנן מים בסודר משום ליבון, הרי לפנינו שאסר אפילו בסודר נקי וכדעת הרשב״ם ור״ת, וכן הכריע לאסור בבגד נקי בסימן שלד סעיף כד וכתב שדברי הסברא השניה האוסרת נראית.
ולכן חלקו רבותינו האחרונים מהי דעת השולחן ערוך למעשה וכשם שהביא הביאור הלכה (סי’ שב ד״ה שיש) מחלוקת בדעת מרן השלחן ערוך בזה שהמגן אברהם כתב שדעתו להקל ובספר תוספת שבת ובביאור הגר״א כתבו שסבר להחמיר
גם רבותינו הספרדים האחרונים חלקו בזה והגר״ע יוסף (יביע אומר ח״ד ס״ל אות יט) סבר שדעת מרן השולחן ערוך להקל, ואילו הרב משה לוי (מנוחת אהבה ח״ב עמוד שצז) לאסור.
והנה כל זה בבגדים מאריג טבעי אולם בניבים של בגד סינטטי יש מקילים לכתחילה לשרותם במים וסוברים שדינם ככלי עור שמותר לשרותם במים אבל לא ישפשפם, וזאת מכיון שבשונה מבגד מבד טבעי שהמים חודרים ונבלעים בחוטים וכך הם מתנקים, בסיבים סינטטיים אף שהמים חודרים בין הסיבים אולם הם אינם נבלעים בהם, ולכן הקיל השמירת שבת כהלכתה (פרק טו ס״ז) ובשו״ת אז נדברו (ח״ז סימן לג) וכן הרב משה לוי (מנוחת אהבה עמוד ). ואף גם שגם בזה יש פוסקים האוסרים ומדמים אותם לסיבים טבעיים (אור לציון פרק כד הלכה ו וחוט שני פרק לג אות ד) אולם יש להקל בזה בצירוף שיטות רוב הראשונים שמקילים לשרות במים בגד נקי.